חופים לעשירים בלבד



"חוף פרטי... חוף פרטי... לצאת... חוף פרטי... לקום... חוף פרטי..."
בקושי רב פתחתי את עייני והוצאתי את הראש משק השינה. ברקע שמעתי ללא הפסקה את המילים "חוף פרטי... לצאת... לקום... חוף פרטי..."
מחבט הבייסבול בידיו של האיש הענק שעמד מעלי, לא השאיר לי את הבחירה אם להישאר או לצאת.
"אבל..." ניסיתי להסביר.
"לצאת... אדון, מה לא מבין? חוף פרטי של מלון..."
קמתי, יצאתי משק השינה וקיפלתי הכל לתוך התיק. הלכתי עד שיצאתי מהחוף הנעים והנוח וחזרתי לישון במקום מטונף ומלא אבנים. כשאין בררה אז אין בררה, הרי אין לי איך לחזור עכשיו.

אז. לפני שנתיים וחצי, בחוף הסמוך למלון הנסיכה דרומית לאילת. הרגשתי מושפל, בקושי נרדמתי, המחשבות רצו בראש, אני שכבתי, והעניים? העיניים בסוף נעצמו...

במשך שנים, ובקלות בלתי נסבלת. קמים אנשים שמספחים לעצמם פיסת חוף של הציבור ובאותה נשימה גובים דמי כניסה. ברבים מהמקומות משתמשים באלימות כדי להרחיק אנשים שאינם מוכנים להסכים עם העוולה וחופים רבים נותרו לעשירים בלבד. ישנם חופים האוסרים כניסה עם אוכל ושתייה ומנצלים זאת בכדי למכור אוכל ושתייה במחירים מופרזים. האנשים שממש מגדילים ראש ורוצים להרוויח בגדול בוחרים בנדלן.
קיבוצים, מלונות, נמלים, תחנות כוח, בסיסי צבא ושטחים בנויים. כל אילו מצטרפים לרצועות חוף גדולות שאין לציבור כניסה אליהם או שהרחצה בהם אסורה. ככלל יש הכרה בצורך לאפשר גישה חופשית ללא תשלום לחופי הים ומקורות המים של ישראל.

בשנת 1964 נחקק בכנסת ישראל "חוק הסדרת מקומות רחצה" העוסק בין היתר בגביית תשלום על מקומות רחצה בהם חופים אגמים ונחלים.
סעיף 8א לחוק הסדרת מקומות רחצה אומר "לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה בים, בנהר או באגם אלא אם נקבע חלק סביר של אותו מקום, שהגישה אליו נוחה, לכניסה בלי תשלום, ובכפוף לקבלת אישור שר הפנים, ובכל מקרה לא יגבו דמי כניסה למקום רחצה כאמור-

  1. בעד ילד שטרם מלאו לו 13 שנים;
  2. בעד ילד שמלאו לו 13 שנים אך טרם מלאו לו  17 שנים, בסכום העולה על עשרה שקלים חדשים. 
זהו נוסח החוק אך יש רצוי ויש מצוי, בשטח ממשיכים לפעול חופים רבים שהכניסה אליהם בתשלום. במשך שנים"אדם טבע ודין" ו"החברה להגנת הטבע" עושים מאמצים למיגור התופעה. כחלק מהמאבק הוגשו עתירות לבג"צ, נפרץ שביל סובב כינרת ולאחרונה מופו החופים להם התיר שר הפנים לגבות תשלום שלא עולה על 12 ש"ח והחופים העוברים על החוק וגובים תשלום למרות החוק שאוסר זאת עליהם. 

שביל סובב כינרת למשל, הוא שביל שנפרץ תחילה בעזרת בני נוער. כיום השביל מסומן סביב חלק גדול של הכינרת והוא בשלבי פיתוח לאורך השנים. מטרת השביל להיצמד ככל האפשר לחוף ולאפשר גישה חופשית אל חופי הכינרת לכולם.

מה אנו האזרחים יכולים לעשות כאשר מנסים לגבות ממנו תשלום?
האמת שלא הרבה, אם הגעתם למקום כזה כנראה שלא תוכלו להיכנס אם לא תשלמו. מה שכן, רשמו תאריך ושעה. צלמו את הסיטואציה, עדיף בוידאו. צלמו את האזור, את החוף, את השלט על גביית התשלום, את השומרים. תשאלו איך זה שהחוף/מקום הוא שטח פרטי, ובאיזו זכות הם גובים כסף. את כל הפרטים יש להעביר למוקד הירוק של אדם טבע ודין והם ידאגו להעביר תלונה לגופים שהחוף בתחום השיפוט שלהם. בנוסף יש את אתר משרד הפנים בו כתובים החופים שמותר להם לגבות תשלום שלא עולה על 12 שח.

אם לתמצת את זה בכמה מילים, לא משלמים על חופים שגובים דמי כניסה למרות האיסור. מצלמים ומגישים תלונה, ככל שיוגשו יותר תלונות התופעה תקטן ואולי אפילו תעלם. שיהיה לכולנו המשך קיץ בטוח.

למפת החופים של אדם טבע ודין.
תודה לדניאלה זגמן מהמוקד הירוק של אדם טבע ודין על העזרה בהכנת הכתבה.


אין תגובות:

פרסום תגובה