הקווקז קטעים מיומן מסע חלק ד

טרק וטרמפים בדרך לשטילי

מפת הדרך
הולך אני ליד נהר ונזכר שהייתי ילד והבנתי איך אהיה מאושר.
ככה הלכתי לי על גדת נהר כשאני מזמזם לי את המילים האלו שחרזתי רגע לפני והלחנתי בלחן לא לחן. אז המנגינה לא מנגינה והזמר לא זמר, וכן אני מודע לזה ששירה זה לא הצד החזק שלי כמו שטיולים זה לא הצד החזק של אלו שאני לא רוצה להזכיר את שמם.



יום שלישי 26 ביולי 2011
קזבקי- שוטטות בעמק סנו

שעת בוקר מוקדמת בכפר קזבקי. היד מושטת הצידה מנסה לצוד רכבים סובייטים קטנים, לנסיעה חינם עד לכפר ג'וטה. האמת שכל כך התאהבתי בכפר קזבקי, שבערך 2 דקות אחרי שירדתי מטרמפ, בכפר אצ'חוטי, מצאתי את עצמי מושיט יד בכיוון ההפוך. מנסה לחזור אל כל זוגות הגרביים שלי, שישבו בודדות ונטושות על חבל הכביסה בחצר של משפחה מהכפר קזבקי.
הגעתי חזרה לכפר קזבקי ועליתי לבית ממנו יצאתי כמה שעות קודם. פתחתי בבושת פנים את שער הכניסה לחצר המשפחה וצחוקה של בעלת הבית לא איחר. שוב עמדתי ביציאה מהכפר קזבקי, שוב היד מושטת הצידה, שוב מנסה לצוד רכבים סובייטים קטנים לנסיעה חינם עד לכפר ג'וטה, שוב טרמפ, שוב רכב סובייטי מקרטע, שוב שאלות בגיאורגית ושוב אני בכפר אצ'חוטי.
בכפר אצ'חוטי ישבתי על התרמיל מחכה, מקווה, מדבר ומעביר את הזמן. אפילו העליתי בדעתי את האפשרות הכי לא הגיונית, ללכת ברגל. נו טוב זה מה שעשתי חלק גדול מהדרך בכל מקרה.
בדרך לא ברורה הגעתי בתוך בגז' של טנדר, אל בית נידח בהרים שסביב עמק סנו. בחצר הבית, שהיה בנוי מאבני המקום. ישבתי עם משפחה מקומית, סביב שולחן, כשמכל עבר מפטמים אותי בבשר ומשקים אותי באלכוהול. אחרי שכלו כל הקיצים ואפילו הסבתות הבינו שהם הגזימו. ושיש גבול לכמות האוכל שאני יכול להכיל. קיבלתי שקיות מלאות בפירות ומאכלים ויצאתי לדרך אל הכפר ג'וטה. לא לפני שזקנים עם שיני זהב, לצד צעירים מקומיים לבושי בגדים מערביים, חיבקו ונישקו אותי כשנפרדתי מהם.
על כרס מלאה בשר וראש מועשר באדי אלכוהול, הלכתי לכיוון הכפר ג'וטה. בדרך פגשתי שלושה בחורים מקומיים שדגו במי נהר קפואים. אחד מהבחורים היה נעול בנעלי בד ישנות ובלויות ולבש גינס וחולצת קצרה בצבע שחור. הבחור נכנס פעם אחר פעם לנהר, עמד כנגד הזרם והטיל רשת לצידי הנהר. הוא שלף את הרשת החוצה כל פעם מחדש מנסה, בודק ומחטט ברשת בחיפוש אחרי דגים. מידי פעם הבחור הוציא דג מהרשת וזרק החוצה אל אחד הבחורים שתקע את הדג חסר המזל על חוט ברזל ביחד עם שאר חבריו שהפסיקו לשחות בזרם.
המשכתי ללכת, לקראת החשיכה עצרתי ללון במפגש נחלים סמוך למקום בו הדרך מתחילה לטפס אל הכפר ג'וטה.

הרמת כוסית עם משפחה מקומית

יום רביעי 27 ביולי 2011
עמק סנו- הכפר ג'וטה- הר צ'אוחי

רגע לפני שסיימתי לסגור את התיק, חלף רכב על פני. אז התחלתי לעלות בכביש אל הכפר ג'וטה. לאחר 2 קילומטרים, פגשתי איש זקן יושב לצד הכביש. האיש נעל נעלי בד שחורות ולבש מכנס שחור, חולצת טרנינג עם כיתוב באנגלית ומעלייה אפודה. סביב ידו הייתה לולאה של חבל שניטווה מחומר צמחי כל שהוא. בקצה השני של החבל היה קשור חמור עם גב שחור ובטן לבנה. לראשו של האיש היה כובע טמבל כחול ואת פניו עיטרו שפם אפור וזיפים לבנים. מידי פעם הוא השקיף על הכביש מבעד לעדשה של חצי משקפת ישנה שהיית בידו השנייה. דיברנו מעט בלי להבין אחד את השני והבאתי לו שקית עם פירות שקיבלתי יום קודם.
המשכתי בעלייה, בכניסה לכפר ג'וטה נחרדתי למראה פועלי בניין עומלים על בניית מלון יוקרתי שהורס את היופי נטול הקידמה של הכפר. הכפר ג'וטה יושב על צלע הר וברחובותיו הצרים ומלאי הבוץ שבחלקם זורמים מים מסתובבים עגלים ופרות בחופשיות. הריח השולט בכפר הוא ריח הזבל של הפרות והחזירים. בין הבתים המיושנים מתוחים כבלי חשמל על ענפים וגזעים שמוקמו בקרקע לצורך זה.
חציתי את גשר הכניסה לכפר ונכנסתי לרחובות הצרים של הכפר הקטן. חלפתי על הכפר והתחלתי לעלות במעלה נהר צ'אוחי המוביל אל הר צ'אוחי שנראה באוק לאורך כל הדרך. הר צ'אוחי הוא הר הבנוי ממצוקים שמגיעים לגובה של 3,780 מ' סביב ההר יש קרחונים, ולרגליו מורנות זכר לקרחונים עתיקים יותר. בדרך אל ההר הבחנתי בקבוצת אנשים שסוחבים על גבם ספסלים, שולחנות, ופלטות עץ גדולות. ירקלי irakli בחור גבוהה כבן 17, עם ספסל קשור לגבו סיפר לי על מועדון המטפסים שלהם. במשך כל השנה הם מתאמנים ויוצאים לטיפוסי סלע או לכיבוש פסגות בטיפוס אלפיני בגיאורגיה כולה ואת הציוד הם מזמינים מחו"ל. ירקלי שלח אותי לכיוון אגם קטן ואני מייד המשכתי בדרכי.
הגעתי קרוב להר, והלכתי לאגם שנמצא מצפון להר. הסלע של ההר השתקף במי הקרחונים שהזינו את האגם ונתן לאגם גוונים ירוקים ואפורים. התפשטתי, נגעתי במים והתחלתי להתלבט. המים היו קרים כ"כ, מד החום שלקחתי איתי צנח מיד כשהכנסתי אותו למי האגם והראה מעלת סלציוס 1 בלבד. מחשבה שנייה אמרה לי להיכנס למים. מחשבה שלישית, מה אתה דביל תתלבש ותמשיך בדרך. בסוף כשיצא עשן מרוב מחשבות קפצתי ראש לאגם. צעקתי כמו משוגע, דיברתי אל עצמי ונשבעתי שהאגם קר, קר מאוד אפילו. כדי להתחמם ניסיתי להתייבש והתלבשתי, יצאתי מהר  עם תרמיל על הגב והתחלתי לטפס אל עבר הפס כדי להפיח חיים בידי ורגלי שהלבינו מקור. למעלה לרגלי הפס פרסתי את האוהל, פתחתי שק שינה וציוד והלכתי לשוטט בסביבה הקרובה. חזרתי עם כמה צמחים לתיבול האוכל והכנת תה. יום שלם של עלייה נגמר ומצאתי את עצמי שוב באוהל, נרדם, מתעורר יוצא ליום חדש.
האגם שלרגלי הר צ'אוחי

יום חמישי 28 ביולי 2011 
הר צ'אוחי רושקה שטילי

 התחלתי את הבוקר בטיפוס תלול אל עבר הפס של הר צ'אוחי, העובדה שלא אכלתי ארוכת בוקר לא הקלה על ההליכה.
40 דקות של עלייה שבחלקה האחרון מצאתי את רגלי שוקעות בשלוגית גדולה הביאו אותי אל תצפית מדהימה, כשהשמים בהירים והשמש זורחת. 360 מעלות  של פסגות מחודדות ומושלגות, הרים ירוקים קרחונים שצללי התרסקות שלהם נשמעו מידי פעם הר הקזבק ושלושת האגמים שנקראים אבודלאורי abudelauri האגם הלבן, האגם הכחול והאגם הירוק. בקושי היה מקום לשבת אך בכל זאת עצרתי שם לארוחת בוקר שכללה לוושי lavashi (לחם גיאורגי שנאפה בטאבון), גבינה גיאורגית ועגבנייה שהצליחה לשרוד בשלמות בתרמיל שלי. הארוחה נקטעה כשערפל מאיים טיפס מהעמק שממזרח להר. תוך 2 דקות מצאתי את עצמי יוצא בחיפזון כמעת כמו בני ישראל במדבר, יורד מהסלע הצר עליו ישבתי. המחשבה על אפשרות להיות תקוע על סלע קטן שבקושי יש מקום לשבת עליו עזרה לי למצוא את הדרך המהירה והבטוחה לרדת ממנו. עניין של כמה דקות ולא יכולתי לראות את הדרך, "לראות את הידיים זה מותרות" צחקתי עם עצמי. את הנתיב לירידה התלולה שחיכתה לי מצאתי בעזרת עקבות של אלו שהלכו שם לפני. הירידה הייתה תלולה וחלקה מהגשם, עם כל צעד גלשתי במהירות כלפי מטה בולם מעט עם מקל כדי לא לצבור תנופה במיני סקי שעשיתי.
רעיית בקר בכפר רושקה
הגעתי לעמק שממזרח להר צ'אוחי והמשכתי במורד הנחל. הגעתי לכפר רושקה, בית בנוי מגזעי עצים גדולים וציפוי בוץ משך את צומת ליבי. התקרבתי לבית, בחורה צעירה וביישנית נגשה אלי והתחילה לדבר איתי חצי אנגלית חצי גיאורגית. ניסיתי לשאול איך יוצאים מהכפר ותגובה זועמת של אביה לא איחרה לבא. הוא הגיע כשבידו מסור שרשרת גדול והתחיל לדבר במהירות, לא הבנתי מה הוא אמר אבל היה ברור לי שאני חייב לסגור את הפרשה בלי אלימות. איפה, דרך, שטילי שאלתי בגיאורגית השבורה שהספקתי ללמוד. הוא הצביע לכיוון מסוים והבנתי שזו ההזדמנות, תודה רבה, להתראות, תודה, תודה רבה.
שוטטי בכפר רושקה, והבנתי כמה הכפר נידך לאחר שיחה עם נער דובר אנגלית שפגשתי. הוא הסביר לי שכדאי לי לרדת ברגל, "אולי דוד שלי יבא לבקר עוד יומיים שלושה ואז יש סיכוי שהוא יסכים להקפיץ אותך לנהר למטה" הוא אמר. בחרתי בדרך הבטוחה וירדתי ברגל ביחד עם זוג צ'כים שפגשתי בכפר. האישה הייתה עם נקע תוצרת הירידה מהר צ'אוחי.
בנהר עצרנו מישהו שלקח אותנו תמורת תשלום הוגן לכפר שטילי. בום... בום... סימן לי הנהג כשסגרתי את הדלת בכוח מתון מידי.  בום... בום... הידית כמעת נתלשה ונשארה ביד שלי אבל מה שחשוב הדלת נשארה סגורה.
הנהג התחיל בנסיעה. עם פלייר שהיה מונח על הרצפה סובבתי את גלגל השיניים שבלט מהדלת ופתחתי את החלון נטול הידית. הוצאתי את הראש, מרגיש את רוח ההרים הקרה מנשבת על פני מדמיין שיער ארוך מתנופף. מידי פעם טפטוף קל החזיר אותי לישיבה קונבנציונלית באוטו המקרטע ולשמיעת מוזיקה. לרדיו חיים משלו חשבתי. הנהג ניסה להפעיל את הרדיו ושיחק עם חוטי החשמל שהיו פזורים באוטו. הרדיו בשלו, שותק, דומם ולא שם פס על הנהג שעסוק בחוטי חשמל במקום בתהום שלצידו. רק כאשר הופעלה אלימות הבין הרדיו שכדאי לפעול ומהר. המשחק המשיך, הרדיו שותק, הנהג מנחית מכה, הרדיו עובד. הרדיו שותק, הנהג מנחית מכה, הרדיו עובד. ככה לאורך כל הדרך במשך שעתיים וחצי בהם היינו תלויים בין חיים למוות, כשאני מתנחם מהעובדה שהנהג חי באזור הזה כבר ארביעם שנה בערך למרות הנהיגה שלו.
האישה חיבקה את בן זוגה וקברה את הראש עמוק בן ידיו מנסה להסיח את דעתה מהדרך המאיימת, הגבר עצם את עיניו ולשאלתי אם הוא רוצה לדעת מה גובה התהום תחתנו ענה, לא!!! בהתחשב בעובדה שבכל ירידה ולו הכי קטנה כיבה הנהג את האוטו, שצבר מהירות ונתן הרגשה של חוסר שליטה הבנתי אותם. עם כל עיקול חד הנהג שחרר קלאצ', הרכב נבלם, אנו נזרקנו קדימה ולפני שהספקנו להתייצב חזרה על הכיסא נזרקנו לצידי הרכב נתונים לחסדיו של כוח הכבידה. בסיומו של כל פיתול בכביש כשגלגלי האוטו הנוטה להתפרק צמודים לקו שבין תהום לכביש, הנהג הנהן בראשו, מחייך, מסתכל עלי עם מבט של נהג מירוצים מאושר ששואל "נו, איך???".

הנהג עצר במרכז הכביש, היינו בתוך קניון עמוק וצר כשבצידו זורם נהר. מלפננו היה מפל מים שצנח אל הכביש, המים
התנפצו על הכביש לרסיסים. חציתי במהירות את המפל, אל הצניר שמאחריו ונהניתי בכל רגע של צפייה על העולם מבעד למפל ומנוחה לאברים שעוסקים ביצור האדרנלין בגוף.
המשכנו בנסיעה לאורך הערוץ, חצינו כמה גשרים עברנו ליד פרות ופגשנו את עובדי חברת הטלפון של גיאורגיה שעמלו על שדרוג תשתיות באמצע שום מקום. הלילה התחיל לתת את אותותיו והרכב המשיך לקרטע לאורך הדרך. פנסי הרכב האירו תמרור לבן ורחוק כשהתקרבנו, ראיתי את הכיתוב shatili הרכב המשיך וחלף על הכפר עד שראינו בצד אנשים יושבים סביב מדורה. ירדנו מהאוטו שחררנו את התיקים ושימנו את מיטב כספנו לנהג שעשה פרסה ונעלם באופק.
הכפר שטילי


ידע כללי
תקציר
הדרך מהכפר קזבקי לכפר שטילי עוברת בין כפרים נידחים המוקפים עדרי בקר שמסתובבים בחופשיות ושדות המעובדים בדרכים עתיקות. נופים מדהימים של פסגות הרים משוננים ומושלגים, נהרות בצבעי תכלת, אגמים מרהיבים וקפואים, קרחונים ואנשים מסבירי פנים.
בהתארגנו למסלול חשוב להתייחס לכמה נקודות.


עונות השנה
עונת הטיול בגיאורגיה היא בין מאי לאוקטובר
אזור הטרק
בחורף: האזור קר מאוד ומושלג כמעת לכל אורך הדרך.
בתחילת הקיץ: השלגים מתחילים להפשיר והנהרות שוצפים ובחלקם בלתי עבירים ללא ציוד וידע מתאים. לאחר שפגשתי 3 קבוצות של מטיילים שנתקעו בדרך בין8 ימים לשבועיים בגלל שהנהרות לא היו ניתנים למעבר ובהעדר שותפים ויתרתי על המשך הליכה מהכפר שטילי לכפר אומלו.
בקיץ: בקיץ הבדלי הטמפרטורות גדולים, הלילות קרים והימים חמים.


בית בעמק סנו
ניווט והתמצאות
מפות טופוגרפיות: בתחילת הטיול הייתי עם מפות רוסיות בלויות, לא היה עליהם סימון של צפון, קווי הגובה לא היו ברורים, והשמות נכתבו בשפה הרוסית. אומנם תיירים דוברי רוסית עזרו בתרגום המפות אבל אבל זה לא שיפר את איכות המפות. לפני היציאה לטיול חשוב מאוד להצטייד במפות טופוגרפיות איכותיות ככל שאפשר בקנה מידה של 1:50,000. תווי השטח בקווקז בנוי מהרים גבוהים ותלולים לצד קניונים צרים, קווי הגובה במפות 1:50,000 עולים ב20 מ' ולא ב10 כמו שאנו רגילים בארץ. לכן מפות בקנה מידה גדול מ1:50,000 לא יעילות כמעת לצורך ניווט רגלי בשטח.
יש 2 אפשרויות נוחות להצטייד במפות.
  1. האפשרות הראשונה היא לקנות מפות בטביליסי בחנות שנקראת גיאולנד, קשה למצוא את החנות לכן מומלץ ליצור איתם קשר מראש. זה אתר האינטרנט שלהם. http://www.geoland.ge/en/index.html
  2. אתר גוגל מפות: ניתן להדפיס מפות מהאתר של מפות גוגל, יש אפשרות לכמה גדלים.
את הדפסת המפות רצוי להדפיס בבית דפוס על נייר איכותי.
בסוף הפוסט יש מפות עם סימון המסלול

מפת כבישים: חשוב מאוד להסתובב עם מפת כבישים. חלק מכבישי גיאורגיה יוצאים מטביליסי בצורת כוכב. בסוף הכביש יש דרך ללא מוצא ממנה יש רק דרך חזרה. למשל נסיעה מקזבקי לשטילי, נוסעים דרומה מהכפר קזבקי על הדרך הצבאית המובילה לטביליסי רק בסביבות הכפר זינוואלי פונים לכביש המוביל אל שטילי ומתחילים לטפס שוב, מרחק כמה שעות נסיעה לכיוון צפון. לכן חשוב להחזיק מפת כבישים שתעזור בתכנון.

מקומי עם החמור שלו, כפר ג'וטה.
לינה אוכל נסיעות ושאר מנהלות
לינה: צאו לדרך עם אוהל ושק"ש טוב שמתאים לטמפרטורות נמוכות ואל תסמכו על מקומות לינה מקומיים. עניין מקומות הלינה המקומיים עדיין לא מפותח ולכן אתם יכולים להגיע למקום ולגלות שאין איפה לישון מלבד באוהל.

  1. בחלק מהכפרים בדרך ניתן למצוא גסט אהוס או הום סטי (לינה בבתי משפחות). בכפר קזבקי, ישנתי בגסט אהוס lala בעלות של 15 לארי לא כולל אוכל. לינה כולל 2 ארוכות עולה 30 לארי. זה תווך המחירים בכפר קזבקי ובכפר גרגטי הסמוך. ברוב המקומות אין מים חמים למקלחת. חשוב לראות את מצב החדר ושהמצעים נקיים פגשתי בחורה שסבלה מאוד והיית מלאה בפשפשים לאחר לילה בגאסט אהוס.
  2. אוהל- רוב הטיול ישנתי באוהל 3 עונות, היו לילות גשומים וקרים וזה ממש עזר. התקלחתי במי קרחונים ונהרות. לאורך הדרך בין הכפרים יש מקומות ממש נוחים לצד נהרות שוצפים או בסמוך לכפרים.
אוכל: האוכל בגיאורגיה בסיסי אך עשיר. אין מאכלים מהירי הכנה ותבשילי עשה זאת בעצמך. אפשר להצטייד בלחמים טריים, ירקות, לפעמים גם בשר ולאכול אצל משפחות בכפרים לאורך הדרך. לחמים ואוכל רצוי להזמין בצהריים שלפני ולקחת בבוקר. בכפר שטילי יש מכולת קטנה שאפשר להשיג בה סבון סכיני גילוח נייר טואלט וטמפונים. אוכל אין שם מלבד כמה קופסאות שימורים בודדות והמחירים היו יקרים (בהתחשב שהדברים הגיעו ממרחק רב ובנוסף יש בלעדיות המחירים סבירים)

מים: למרות שבאתי מוכן לטהר מים, לא טיהרתי מים לאורך כל שהותי בגיאורגיה. מיליתי מים בכל ערוץ או נביעה שראיתי למעט כמה נהרות שישבו לצד כפרים ובכל זאת חוץ מכמה קטעים בודדים, לא סחבתי יותר מליטר מים. המים זורמים כמעת בכל ערוץ ולאורך הדרכים יש נביעות מים משופצות לרווחת המקומיים והמטיילים. יש כמה נקודות בהם יש בעיית מים וצריך לסחוב מים לדרך.

איש זקן ונחמד שגר בעמק סנו
נסיעות:

  • הגעה לקזבקי- בטביליסי נוסעים לדידובה (didube), משם יוצאת מרשוטקה מהבוקר כל שעה עגולה עד 16:00.
  • חזרה לטביליסי- נכון לקיץ 2011 מהכפר בריסחו יוצאת מרשוטקה פעם ביום. מהכפר שטילי יוצאת מרשוטקה בימי ראשון וחמישי. כדאי לברר בדידובה בטיביליסי לפני היציאה. אני יצאתי משטילי בטרמפ, באזור זה יש אנשים שגובים כסף על הטרמפים. 
ציוד:
  • טיפוס- כדי לטפס על מצוקיו של הר צ'אוחי, יש צורך בציוד טיפוס מלא כולל אבני עיגון.
  • שלג- בתחילת עונת הטיולים ובסופה רצוי להביא חוטלות.
  • אוהל- יש צורך באוהל מתאים לתנאי מז"א גשומים.
  • שק"ש- יש לילות קרים מאוד לאורך המסלול. מדדתי 6 מעלות סלציוס לפני החישוב של הרוח.
  • ביגוד- בגדים חמים לילות/ מנוחות במקומות הגבוהים. בגד קליל וארוך להליכה, בחלק מהימים חם מאוד.
  • ביגוד לגשם- לאורך המסלול 
  • קרם הגנה-  בגלל המעבר בהרים גבוהים יש צורך בקרם הגנה טוב. ככל שעולים יותר מסנני הקרינה דלילים יותר. 



מהכפר קזבקי לכפר ג'וטה


מטפס גיאורגי על רקע הר צ'אוחי.
נסיעה: אפשר לתפוס טרמפים מהכפר קזבקי לכפר אצ'חוטי ומשם לכפר ג'וטה, זה יכול לקחת זמן, ספר מעניין חובה...
יש אנשים שיקפיצו אותכם תמורת תשלום הוגן כ150 לארי לנסיעה. במקרה שבוחרים בדרך הזו כדאי לחפש תיירים נוספים לחלוק איתם את עלות הנסיעה.

הליכה: בחלק הראשון של ההליכה הדרך נוחה והיא עוברת בסמוך לנהר טרגי ובעמק סנו. עד למקום בו הכביש מתחיל לטפס אל הכפר ג'וטה עולים כ100 מ' על פני 17.5 קילומטר.
מהמקום בו הכביש מתחיל לטפס אל הכפר ג'וטה עולים כ350 מ' גובה על פני 3.9 קילומטר.
עלייה מצטברת: כ450 מ'
מרחק כ21 קילומטר.
לא חוצים מעברי הרים (פס).
אין נקודות נקודות תורפה בטיחותיות מיוחדות, השביל עובר על דרך ג'יפים נוחה.

נקודות עניין: בריכת מי סודה

לינה: באוהל לכל אורכו של עמק סנו (יש להקפיד לא לישון בשטחים חקלאים), במפגש נחלים בתחילת העליה לכפר ג'וטה או סביב הכפר ג'וטה. לאורך העליה לכפר אין מקומות לינה נוחים.
לא ישנתי בגסט אהוס אבל פגשתי את לבן levan איש נחמד דובר עברית, עבד בעבר בישראל.  שמעתי עליו דברים טובים

אוכל: בהזמנה מראש אצל לבן. אם יש לכם זמן ניתן לעצור אצלו ולקבל ארוחה חמה וטרייה.

מים: בעמק סנו לא שתיתי מהנהר, יש כמה כפרים לצידי הנהר מה שמגביר את החשש לזיהום. יש מלא ערוצים קטנים ונקיים שיורדים מצידי ההרים. ניתן לראות גם בצדי הדרכים מקומות למילוי מים.




מהכפר ג'וטה עד לכפר רושקה


נסיעה: מהכפר ג'וטה אין אפשרות נסיעה לכפר רושקה. פסגות ההרים באזור מפרידות בין הדרך הצבאית שמובילה מטביליסי הבירה, לכפר קזבקי. ובין הדרך המובילה מטביליסי, לכפר שטילי הנמצא בסמוך לגבול עם צ'צ'ניה.

העולם מהצד הנכון של מפלי המים
הליכה: בחלק הראשון של ההליכה עולים 1050 מ' על פני מרחק של כ8 קמ' ככל שמתקרבים לפס העליה הופכת לתלולה יותר ויותר. בחלק השני של ההליכה יורדים כ850 מ' על פני מרחק של כ1.5 קמ'(תלול ומסוכן). בחלק זה של המסלול אין דרך ברורה. בחלק השלישי יורדים כ400מ' על פני כ6 קמ'.
לאחר שיוצאים מהכפר ג'וטה הולכים במעלה נהר צ'אוחי בכיוון דרום. בסמוך להר, פונים לערוץ שמטפס מזרחה לכיוון הקצה הצפון מזרחי של הר צ'אוחי. אל הפס עולים דרך שלוחה שמטפסת בכיוון צפון מזרח. מראש השלוחה ממשיכים על קו רכס שעולה בכיוון דרום מזרח עד לפס. מהפס הולכים על קו רכס בכיוון צפון מזרח ממנו יורדים על שלוחה תלולה (סכנת החלקה!!!) עד לעמק. עם העמק יורדים עד לכפר רושקה.

עלייה מצטברת:1050מ'
ירידה מצטברת:1250 מ'
מרחק: כ15.5 קמ'
חוצים מעבר הרים אחד, הפס של הר צ'אוחי.

נקודות תורפה בטיחוטיות:
ירידה מהפס- א. אין שביל מסודר וקשה למצוא את הדרך למטה. ב. ירידה תלולה, חלקה ומסוכנת.
מפולות- באזור הר צ'אוחי יש מפולות שמקורם בקריסת חלקים מקרחונים. צפיתי ב3 מפולות גדולות ביומיים שהייתי סביב ההר.
מז"א- בגלל הגובה מז"א הפכפך ומסוכן.

נקודות עניין:
  • ג'וטה- כפר קטן וציורי.
  • אגם ג'וטה- אגם יפה הנמצא לרגלי חלקו הצפון מערבי של הר צ'אוחי . באגם מים צלולים ונקיים. המים קרים מאוד.
  • פס- מהפס של הר צ'אוחי יש נוף מדהים של 360 מעלות. 
  • טיפוס- הר צ'אוחי מספק מגוון רחב של אפשרויות טיפוס טראד וטיפוס בולדרינג. מצפון להר ניתן להקים מחנה מתחת לחלקו הצפוני של ההר. לפי מידע שקיבלתי מחברי איגוד מטפסים גיאורגים החלק הדרומי של ההר מאטגר יותר.
  • אבו דלאורי- שלושת האגמים- לבן ירוק וכחול. ממזרח להר צאוחי וניתן לצפות עליהם מהפס.
לינה:
  • באוהל  במעלה נהר צ'אוחי, בעמק המערבי שמתחת לפס צ'אוחי וסביב הכפר רושקה.
  • בגסט אהוס בכפר רושקה, לא ישנתי בו. כדאי להביא אוהל למקרים בהם אין מקום.
אוכל: בג'וטה וברושקה
מים: לפני העלייה לפס יש צורך במילוי מים שיספיקו עד לסוף הירידה ממנו.
הכפר רושקה
מהכפר רושקה עד לכפר שטילי

נסיעה: יש כביש משובש המגיע מהכפר רושקה עד לכפר שטילי. קשה לצאת עם טרמפ מהכפר רושקה. אפשר ללכת ברגל עד לכביש זינוואלי-שטילי, שם לנסות לעצור טרמפים. למי שלא סיים לקרוא את הספרים שלו זה הזמן.

הליכה: בחלק הראשון- יורדים גובה של כ700 מ' על פני מרחק של כ5 קמ'. בחלק השני- עולים עולים כ500 מ' על פני מרחק של כ7 קמ'. בחלק השלישי- עלייה לפס כ900 מ' עלייה על פני כ7 קמ' אם הולכים על הכביש. כ3 קמ' אם עולים דוח.  בחלק הרביעי- יורדים כ600 מ' על פני 6.5 קמ'. בחלק החמישי יורדים כ900 מ' על פני 16.5 קמ'.
עלייה מצטברת:1400 מ'
ירידה מצטברת:2200 מ'
מרחק:כ43 קמ'
חוצים מעבר הרים אחד
נקודות תורפה בטיחוטיות: אין נת"ב מיוחדות.

אוכל: בסיסי בכפרים שעל הדרך. תמורת תשלום, אצל משפחות.

מים: לאורך רוב הדרך אין בעיית מים. בעלייה לפס צריך להצטייד בכמות שתספיק עד לירידה ממנו.

לינה: באוהל יש מקומות נוחים לאורך הדרך. בגאסט האוס בכפר שטילי ובחלק מהכפרים בדרך(לא כדאי לסמוך על זה).

נקודות עניין: הפס שבדרך, נוף מדהים. מפלי מים על הכביש.

1
2
 3
כל האמור בכתבה זו הנו תיאור נסיונו האישי של הכותב. אין בכך כדי להוות הדרכה או המלצה ליישום שיטות אלו. יישום האמור בכתבה זו הנו על אחריותו האישית של המיישם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה