טיהור מים


עיקור וחיטוי מים (טיהור מים)


בתכנון מסעות או כאשר אנו נקלעים לתנאי הישרדות אנו סומכים על מקורות מים בשטח. שתייה ממקורות מים מזוהמים ללא טיפול נכון, יכולה לגרום למחלות. מים צלולים לא בהכרח מים ראויים לשתייה. יש מספר סיכונים בשתייה ממקורות מים, הבנת סכנות אלו ודרך הטיפול בהם הם מיומנות חובה אצל כל מטייל וסייר.

הסכנות שיש במים
שתיית מים מזוהמים מסוכנת ויכולה לגרום למחלות זיהומיות, לרוב במעיים. מחלות אלו מחלישות את הגוף ולעיטים מלוות בשלשולים והקאות. השלשולים וההקאות עלולים לגרום להתייבשות חמורה ובסופה מוות. בשטח ובעיקר במצב בו חייבים לשרוד, חייבים לשמור את כוחותינו, אין זמן להיות חולים. כל מקור מים שאיננו יודעים בוודאות שאין בו זיהום, חשוד כמזוהם. לכן כאשר אנו מגיעים למקור מים כזה נטהר את המים. במקורות מים עומדים, גבים, ביצות סכנת הזיהום גדלה.

  • דיזנטריה- שם כללי למחלות כגון:
שיגלוזיס- מחלה שנגרמת ע"י זיהום צואתי במים או במזון. בין 10%-15% מהחולים בשיגלוזיס מתים בעקבות המחלה.
אמביאזיס- מחלה הנגרמת ע"י האמבה. אמבות (חִלּוּפִית)- החִלּוּפִית היא יצור חד תאי שחי בעיקר במים מתוקים אך נמצאת גם במים מלוחים, וחיה גם כטפיל במעי חיות. החִלּוּפִית חייה ברוב חלקי העולם. לרוב, החילופיות אינן מזיקות.
השיגלוזיס והאביאזיס גורמת לשילשול קשה שמלווה בדם, כאבי בטן, כאבים בפי הטבעת, הקאות, וחום גבוהה. בד"כ החולים בדיזנטריה מחלימים מהמחלה בפחות משבוע.
  • ג'יארדיה לאמבליה- טפיל שמופרש בצואה ומופץ על-ידי בעלי חיים ולעיטים ע"י אנשים. הגיארדיה לאמבליה durn, kאובדן תיאבון שלשולים מלווים בגזים, הקאות כאבי בטן וגרפסים מסריחים.
  • תולעים- טפילי מעיים לבנים דמויי תולעת. טפילי מעיים אלו גורמים חולשה ומחלות. התולעים בדרך-כלל לא מהווים סכנה . 
  • זיהום כימי- זיהום כימי אי אפשר לטהר בשטח, מים החשודים בזיהום כימי אסורים לשתייה. זיהומים כימיים קיימים בסמוך למפעלים או במקומות בהם המים מגיעים (דרך נחלים או srl חלחול למי תהום) מאזור בו יש מפעלים.

בדיקת מקור המים ובחירת מקום המילוי
בדיקה- בדיקה ראשונית לאיכות המים ניתן לעשות בעזרת חוש הראייה, הריח והטעם. אם זאת חשוב לדעת שלא ניתן לזהות את כל הזיהומים שבמים ללא בדיקת מעבדה.
ראייה- מים צלולים הם מים נקיים. אין לחשוב שמים צלולים/ נקיים הם בהכרח מים לא מזוהמים.
ריח- מים מים שמדיפים ריחות רעים/ מסריחים הם מים מזוהמים.
טעם- מים חסרי טעם הם מים נקיים. אם זאת יש סיכוי שטעם של אדמה או טעם של הכלי בו אנו שותים (פלסטיק, מתכת וכו') ישפיע על טעם המים.


מילוי המים
  • מקורות מים זורמים עדיפים על מקורות מים עומדים, כאשר מקור המים הוא עומד נעדיף מים מכוסים על פני מים מגולים.
  • כאשר מגיעים למקור מים יש לבדוק היטב אם יש בסביבת מקור המים פגרים, צואה ופסולת. חלק מהמחלות שנגרמות על-ידי שתיית מים מקורם בזיהום צואתי.
  • כאשר ממלאים מים מגבים נעדיף תמיד גבים שנמצאים בערוצי נחלים לא מטויילים, ורחוקים ככל האפשר מדרך בה הולכים אנשים. בדרכים בהם עוברים מטיילים רבים, אנשים רוחצים במי הגבים (רחצה במי גבים עם סבון ושמפו משאירה זיהום כימי ופוגעת במרקם האקולוגי של הגב/ מקור מים). 
  • באגמים וברכות נתקרב ככול האפשר לנביעה בהעדר גישה לנביעה נעדיף את השפך.
  • בורות מים- אם יש אפשרות נבחר את בורות המים הפעילים (אלו שנמצאים בשימוש תמידי). בבורות אלו יש תחלופה יחסית של המים ולרוב הם טובים יותר.
  • מי תהום, בארות ות'מילה- למרות שהאדמה מסננת את המים, גם מי תהום חשודים בזיהום ולכן יש לטהר אותם.
  • במים קרים יש פחות זיהומים לכן נעדיף מקורות מים קרים.
  • יש להיזהר משתיית מים מוקצפים או עכורים.
  • מקור מים בו יש צמחים יפים ורעננים שמעידים על מים מתוקים הוא מקור מים נקי.
חשוב לזכור, המים חיוניים להמשך המסע/ הישרדות. גם אם הגענו למקור מים מזוהם (לא בזיהום כימי!) נמלא את כל כלי המים שלנו. בהעדר מים טובים יותר נטהר את המים המזהמים שבידנו בכדי לשרוד. ניתן להחליף את המים כאשר מגיעים למקור מים טוב יותר. אם שתינו מים מזוהמים ניקח דגימה ונפנה לבית חולים עם הדגימה כאשר יצאנו מהשטח.

דרכים לסינון וטיהור מים

שלב ראשון- סינון המים: טיהור מים מתחיל בסינון, הסינון נועד כדי להוציא מהמים חלקיקים קטנים, אצות ומיקרואורגניזמים. ניתן לסנן מים עם בד צפוף, תחבושות גזה, צמר גפן, חול, חצץ דק ואדמה בדרכים הבאות.

  • לוקחים יריעת בד צפופה ככל האפשר. מחזיקים את ארבעת הפינות למעלה ושופכים מים דרך הבד.  חשוב לסמן את הצד העליון בו נשארים כל החלקיקים ולהקפיד לסנן באותו צד ע"מ למנוע כניסת חלקיקים מהשימוש הקודם.
  • בניית מסננת מים מאולתרת
1)      לוקחים כלי אטום למים, עדיף כלי גבוהה וצר.
2)     מנקבים חור בנקודה הנמוכה ביותר בצד הבקבוק.
3)      ממלאים את הכלי בחול. אם אין חול אפשר להשתמש באדמה. השימוש באדמה יכול להיות בעייתי עקב ריבוי אחוזי חרסית באדמה, ריבוי חרסית אוטם את האדמה ומונע את מעבר המים דרכה. בערוצי הנחלים ואדמת סחף יש ריכוזים גדולים של חרסית. ניתן לעשות בדיקת חרסית פשוטה- מרטיבים אדמה ומכינים מימנה נקניק ממש כמו עבודה עם פלסטלינה, ככול שהנקניק דק יותר כך ריכוז החרסית גדול יותר.
  •  מסננן קנה- לוקחים קנה באורך מטר, את הקנה ממלאים בחול או אדמה. 
  • מסנן משפך- משתמשים במשפך או בחצי בקבוק (החלק עם הפקק), קושרים בד צפוף או תחבושת. אפשר להוסיף חול לסינון טוב יותר.
  •  ניתן גם לסנן ע"י בד מלא חול/ אדמה, שיטה זו לא נוחה ומסורבלת.
  • הפרדת משקעים במים ללא סינון- מכניסים לבקבוק אדמה חרסיתית ביחס של עד 12% מהמים. מנערים היטב ומחכים לשקיעת האדמה. 

שלב השני- עיקור וחיטוי המים: לאחר סינון המים צריך לעקר או לחטא אותם. העיקור/ חיטוי נועד להרוג חיידקים ומיקרואורגניזמים שחיים במים ויכולים לגרום למחלות. הדרכים העיקריות לעיקור המים הם על-ידי הרתחה, הוספת חומרים חיצוניים, שימוש בפחם ומסננים חדשניים, אני אמנה את הדרכים הזמינים יותר למטייל והסייר הממוצעים.

הרתחה- הדרך השימושית ביותר. בכדי שהרתחה תעקר את המים יש להרתיח אותם למשך כ-5 דקות בחום של 85 מעלות ומעלה, ב70 מעלות יש צורך בבישול של חצי שעה.
יש מספר חסרונות בהרתחת מים לצורך עיקור:
א. בכדי לעקר את המים נדרש זמן רב לבישול המים וקירור המים לפני השתייה או הכנסת המים למיכל.
ב. האנרגיה שהרתחת המים דורשת לצורך הרתחה. עצים גז או כל חומר דליק אחר שנדרש להבערת אש לא תמיד נמצאים בהשיג יד. עם זאת כאשר מבשלים או מכינים שתייה חמה שיטה זו חסכונית, אך חשוב לעקר את המים לפני השימוש במים לבישול ושתיה חמה.
ג. כאשר יש לנו כמות קטנה של מים ואנו באזור צחיח אידוי המים בזמן הבישול, גוזל מים חשובים.
ד. בגובה שמעל 2000 מטר המים רותחים בטמפרטורה נמוכה מ100 מעלות סלציוס לכן יש גבהים בהם לא ניתן לעקר את המים.
ה. חשוב לדעת, ישנם וירוסים עמידים ברתיחה.

טיהור על-ידי הוספת חומרים מחטים: ניתן לטהר מים ע"י הוספת יוד, כדורי כסף וכלור לאחר הסינון. מים שמטוהרים בדרכים אלו מקבלים טעם לווי שניתן לטשטש ע"י אבקות בטעמים (יש ערכות טיהור שמגיעות עם כדורים בטעמים לצורך טשטוש טעמי הלווי). טיהור המים בשיטה זו נוח ושימושי למטייל הממוצע. לכל אמצעי טיהור יש יתרונות, חסרונות ודרכי שימוש, לכן חשוב לפעול לפי ההוראות של כל אמצעי טיהור.
בכדי שטיהור המים בדרכים אלו יהיה אפקטיבי המים צריכים להיות בטמפרטורת החדר (מעל 22 מעלות)

טיהור ע"י יוד- החומר היעיל והזול לטיהור מים. ליוד יש טווח טיהור טוב יותר מכלור וכדורי כסף.
הטיהור נוח ופשוט שמים מספר טיפות יוד לפי הריכוז הבא לליטר מחכים שעה ואפשר לשתות.
יוד עם ריכוז iodine 2.5% - 3 טיפות לליטר וחצי.

 לפני השימוש ביוד חשוב לדעת:
  • ישנם אנשים שרגישים ליוד לכן יש לבדוק זאת מראש.
  • לשמירה על יעילות היוד יש לשמור אותו בכלי אטום לאור, חשיפה לאור הורסת את יעילותו של היוד.
  • השימוש ביוד לא בריא למשך תקופה ארוכה.

טיהור ע"י כלור- הכלור נוח לשימוש אך אינו יעיל בהשמדת עמבות. בשימוש עם בכדורי כלור הסטנדרטים שמים טבלייה לליטר וחצי של מים זורמים וצלולים.

טיהור ע"י כדורי כסף- גם כדורי הכסף נוחים לשימוש אך אינם משמידים את  הגיארדיה לאמבליה . 

טיהור מים ע"י פחם- יעילות שיטה זו היא האפשרות לבנות את המסנן בקלות ובאמצעים דלים שנמצאים בשטח (בקבוק ריק או כלי ריק, חול, פחם טחון וחצץ). הטיהור הוא טיהור חלקי המים עוברים את הסינון בחצץ והחול, הפחם סופח אליו את החיידקים. מתקן טהור על בסיס פחם יכול לשמש כמטהר בפני עצמו רק כאשר המים מגיעים מנביעה ישירה או מים זורמים וצלולים. כאשר המים עכורים או מוקצפים ניתן לעשות סינון ראשוני דרך בד צפוף, להעביר את המים בתוך מתקן הטיהור ולהשלים את הפעולה ע"י יוד ודומיו. המים שיוצאים ממתקן זה אפורים בשל צבעו השחור של הפחם. כאשר מטהרים מים במערכת זו המים מחלחלים לאיטם דרך כל השכבות. בשונה מטיהור ע"י יוד וכו שם שמים את החומר במים ומחכים שעה ויותר תלוי במצב המים, הטיהור במערכת זו יכול לקחת זמן רב כאשר אנו מסננים דרכו הרבה מים. וזאת מאחר שלוקח למים זמן לחלחל.

בניית מתקן הטיהור- בניית המתקן נעשית באופן הבא.
1)      מנקבים חור בנקודה הנמוכה ביותר בצד הבקבוק.
2)      ממלאים כשליש מהכלי בחול. אם אין חול אפשר להשתמש באדמה. השימוש באדמה יכול להיות בעייתי עקב ריבוי אחוזי חרסית באדמה, ריבוי חרסית אוטם את האדמה ומונע את מעבר המים דרכה. בערוצי הנחלים ואדמת סחף יש ריכוזים גדולים של חרסית. ניתן לעשות בדיקת חרסית פשוטה- מרטיבים אדמה ומכינים מימנה נקניק ממש כמו עבודה עם פלסטלינה, ככול שהנקניק דק יותר כך ריכוז החרסית גדול יותר.
3)      לאחר ששליש התחתון של הכלי מלא בחול/ אדמה. טוחנים פחם לאבקה דקה, וממלא את השליש האמצעי של הבקבוק באבקת הפחם. ככל שהאבקה טחונה דק יותר יכולת ספיחת החיידקים תהייה באיכות טובה יותר.
4)      את השליש העליון של המתקן ממלאים כמעת עד שפתו בחצץ דק ושטוף.

5)      שופכים מים דרך הכלי, והמים שמחלחלים דרך השכבות יוצאים מהחור שבתחתית הבקבוק.  

חשוב לא להשתמש בפחם שעשוי מעצים רעילים דוגמת ברוש והרדוף הנחלים.
המאמר מקיף את הדרכים הידידותיים למטייל ישנם עוד דרכים וחומרים לטיהור מים, אך מפני הסכנה הכרוכה בחוסר מיומנות השמטתי אותם מהמאמר. בנוסף יש חברות שמייצרים מסננים ומשאבות לטיהור מים שלא מניתי כאן.


תגובה 1:

  1. תודה רבה על המידע.
    היום יש שיטות חדישות לניקיון מאגרי מים, אפשר לעשות חיטוי בעזרת קרינת uv אך היא אינה נשארת זמן רב במים ולכן מחטאת לזמן קצר בלבד וגם איננה חודרת לעומק.
    כאשר משתמשים בשיטה זו של קרינת UV צריך לדאוג שהמים תמיד יהיו בתנועה על מנת שכל המים יהיו מחוטאים ולא ישארו שכבות של מים שלא עברו חיטוי.
    היום על מנת לחטא מים אפשר להשתמש בחיטוי עם כלור שהוא יעיל יותר ובעל שארתיות יותר גבוהה, הוא מחטא חזק שנשאר במים ותוקף מיקרו אורגניזם שנשארים במים. כמובן שצריך לשים לב שמשתמשים ברמות נכונות של כלור אחרת הוא מפתח תרכובות עם המים שיכולות להיות רעילות לאדם.
    ישנם שיטות חדשות כמו קרינת גמא שבגלל יוקר השיטה אינן נכנסות לשימוש.

    השבמחק